קוד: ביאור:ויקרא כה10 בתנ"ך
סוג: טעם
מאת: אראל
אל:
ויקרא כה10: "
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאֵתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ
".
- בהעברת השופר תכריזו על
קדושת שנת החמישים ,
ותקראו דרור (חירות)
בארץ לכל יושביה , בשיחרור כל העבדים ובהשבת כל האחוזות שנמכרו;
יובל היא נקראת, ויובל (שיחרור והובלה הביתה)
תהיה לכם: כל
איש מכם שמכר קרקע בעוניו
ישוב אל אחוזתו, ו כל
איש מכם שמכר את עצמו לעבדות
ישוב אל משפחתו .
הוגי דעות רבים בדורנו ניסו להבין את הרעיון מאחרי מצוות היובל, ובהתאם לכך הציעו דרכים ליישם את הרעיון בימינו: הרצל ("אלטנוילנד", ה'תרס"ב) טען שמטרתה של המצוה היא "למנוע את הצטברות העושר בידי יחידים", ולפיכך הציע ליישם את המצוה ע"י בעלות קולקטיבית על הקרקעות - רעיון המיושם בימינו ב"חוק מקרקעי ישראל". ז'בוטינסקי ("רעיון היובל", ה'תר"ץ) טען שמטרתה של המצוה היא להבטיח שוויון-הזדמנויות, ולפיכך טען שבימינו יש לחלק באופן שיוויוני את כל הרכוש - ולא רק את הקרקעות - פעם ביובל; ועוד (וראו עוד במאמרי
מצוות חלוקת הנחלות והיובל מראשית הציונות ועד ימינו, אקדמות כח התשעג).
אולם, בתורה כלל לא נזכרו רעיונות אלה ביחס ליובל: לא רעיון הבעלות הקולקטיבית (שהרי התורה בפירוש קובעת שיש לחלק קרקע לכל אדם), ולא רעיון השיוויון (שהרי בתורה רק הקרקעות חוזרות לבעליהן - לא המטלטלים ולא הכסף, ואפילו לא הבתים בערים המוקפות חומה;
ויקרא כה29). מצוות היובל היא
וקראתם
דרור בארץ לכל יושביה ;
דרור הוא חירות, חופש. "
אין
דרור אלא חירות. אמר ר' יהודה, מה הלשון "דרור"? כמדייר ביה דיירא, ומסחר בכל מדינה
"
(שיכול לדור בכל מקום;
ספרא) . מטרתה של מצוות היובל היא להבטיח את החופש.
הגדרת ה"חופש" בתורה שונה משמעותית מההגדרות המקובלות בימינו:
אולם הפתרון של התורה הוא שונה: מצוות חלוקת הקרקעות מבטיחה שלכל אדם תהיה קרקע, וכך אף אדם לא יהיה עבד-עולם של בעלי הקרקעות.
כולם מסכימים, שאדם המשועבד לאדם אחר, אינו חופשי; ואכן, בשנת היובל, כל העבדים העבריים יוצאים לחופשי. אולם, כדי להיות חופשי, אדם צריך יותר מזה: הוא צריך קרקע. אדם שאין לו קרקע, צריך לשלם כסף, רק כדי שיהיה לו מקום לעמוד במשך היום, ולשים את הראש למנוחה בלילה. הוא צריך לשלם דמי שכירות, ולשם כך הוא צריך למצוא מישהו שיסכים להעסיק אותו ולשלם לו משכורת. לכן, בשנת היובל, יחד עם שחרור העבדים, משחררים גם את הקרקעות - "
ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ".
ערך החרות הוא הערך המרכזי של כל הפרשה (פרשת "בהר"), והוא מתבטא גם במצוות אחרות שנזכרות או נרמזות בפרשה:
בני ישראל הם עבדי ה', ולכן הם ראויים להיות חופשיים משיעבוד לבשר ודם; הארץ שייכת לה', ולכן הארץ צריכה להיות חופשיה משיעבוד לבשר ודם:
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"
כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"
מה הן הזכויות הטבעיות של האדם? על-פי ההשקפה הליברטריאנית, אלה הן הזכויות הנובעות מהטבע ולא מאנשים אחרים; אלה הן זכויות הפרט, שיש לאדם כאשר הוא נמצא לבדו, ללא אנשים אחרים. כדי לברר אם זכות כלשהי היא אכן "זכות טבעית", יש לבדוק האם האדם יכול לצפות שתהיה לו זכות זו, גם כאשר הוא נמצא לבדו. הנה כמה דוגמאות:
יש כאן התנגשות של חרויות, ולכן נדרשת פשרה הוגנת. הפשרה שהתורה מציעה היא, לחלק את הקרקעות באופן שווה, קרקע שווה לכל אזרח, ולוודא שהקרקע לא תימכר לצמיתות. כך לא ייווצר מצב, שאדם אחד איבד לנצח את חופש התנועה שלו, בעוד שאדם אחר שולט בכל הקרקעות.
מהמילים "לכל יושביה" למדו חכמי המדרש "
יושביה - בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה אבל היו מעורבבים -- שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה -- יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר 'יושביה'.
לכל יושביה -- נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות
"
(
ספרא). לדיון בנושא זה
ראו כאן.
יובל היא - השנה נקראת "שנת יובל". ונחלקו המפרשים, אם השנה נקראת על-שם תקיעת השופר שנקרא גם
יובל
(רש"י) , או על-שם החירות -
הובלת העבדים חזרה לביתם: "
ואמר
יובל היא שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו, יובילוהו רגליו מרחוק לגור (
ישעיהו כג ז)
"
(רמב"ן) .
המילים
תהיה לכם לכאורה מיותרות. ור' עובדיה ספורנו פירש שהן מהוות הבטחה: אם תשחררו את העבדים, תזכו גם אתם ליובל - חירות מהשיעבוד לאומות: "
יובל הוא תהיה לכם - שתהיו גם אתם בני חורין משעבוד האומות, על הפך מה שאמר (ירמיהו לד17): "אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו, הנני קורא לכם דרור נאם ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב"
"
(
ספורנו) .
בפסוקנו נזכרו שתי מצוות הקשורות ליובל: שיחרור העבדים, והחזרת הקרקעות. הקשר בין מצוות אלו דומה לקשר בין גרות לבין עבדות.
בברית בין הבתרים אמר ה' לאברם,
בראשית טו13: "
יָדֹעַ תֵּדַע כִּי
גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם,
וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה
": בני ישראל היו
גֵרים במצרים, לא היתה להם ארץ השייכת להם, ומתוך כך גם נעשו
עבדים למצרים.
יציאת מצרים שיחררה את בני ישראל
מהעבדות ; השלב הבא היה לשחרר את בני ישראל
מהגרות - להביא אותם אל ארץ שתהיה שייכת להם,
שמות ו7-8: "
...וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם,
הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ...
וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'
"
חוק היובל מחיל את השיחרור הכללי של עם ישראל, על כל אחד ואחד מבני ישראל: שיחרור מהעבדות , ובאותו זמן - שיחרור מהגרות ע"י חזרה לנחלת האבות.